ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
903-06,3348-01
16/05/2006
|
בפני השופט:
ג. כנפי-שטייניץ
|
| - נגד - |
התובע:
1. מוניק טובול
2. חנה קרן יער
3. דב קרן יער
עו"ד עמי פולמן
|
הנתבע:
1. טובה גרינברג
2. רבקה גרינברג
3. אריה גרינברג
4. יואב לורך
עו"ד בר סימן טוב
עו"ד א. לומברוזו
|
| החלטה |
זוהי בקשה לשומת הוצאות, בקשה לפי ס' 513 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
בפסק דינו של כב' השופט מ. דרורי, שניתן ביום 30.12.06, נקבע בכל המתייחס להוצאות ההליך, כדלהלן:
"הוצאות התובעים, כולל שכר טרחת העד מר שפירא (בסך 2,000 ש"ח), אגרות משפט, וכן התשלומים ששולמו למודדים שהכינו תוכניות ואשר הוגשו על ידי התובעים, ישולמו על ידי הנתבעים לתובעים על פי החלוקה: 60% גרינברג; 40% לורך. כל תשלום ששילמו התובעים, על פי קבלות, יוחזר להם כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן בתוספת ריבית כדין." (ס' 83 (ז) לפסק הדין).
משלא פורש סכום ההוצאות, הגישו המבקשים (התובעים) בקשה לקביעת שומת ההוצאות. בגדרה של הבקשה טענו להוצאות בגין תשלומים למודד, אליהו אדרעי, אגרת מידע לעירית ירושלים, אגרת הוצאת נסחי רישום, אגרת בית משפט, ושכר העד דוד שפירא. לבקשתם צירפו קבלות בגין עיקר ההוצאות שנדרשו.
המשיבים מס' 1-3 מתנגדים לרוב ההוצאות המנויות בבקשה. לטענתם, לא צורפו לבקשה קבלות בגין שכרו של העד שפירא, בגין אגרת נסחי רישום ובגין אגרת הקלדה, ולפיכך אין המבקשים זכאים להוצאות אלה. עוד טענו כי חלק מן ההוצאות ששומתן נדרשה, הוצאו ללא כל קשר להגשת התביעה או למשיבים מס' 1-3.
המשיב מס' 4 לא נתן תגובתו לבקשה, אף שזו הומצאה לו ע"י ב"כ המבקשים.
בתשובתם לתגובת המשיבים הסכימו המבקשים כי הוצאות המדידה בסך 1,700 ש"ח יחולו על המשיב מס' 4 בלבד.
משחייב ביהמ"ש את המשיבים בהוצאות המבקשים, מבלי לפרש את סכומן, זכאים המבקשים להוצאות שהוציאו בפועל ואשר היו "סבירות ודרושות לניהול המשפט" (ור' הוראת תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
ככלל, נקודת המוצא היא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי למלוא ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך, על מנת שלא ייצא בחסרון כיס. יחד עם זאת, ההוצאות שהוצאו בפועל הן נתון רלבנטי אך לא בלעדי לקביעת שומת ההוצאות. על הזוכה להראות לביהמ"ש כי הוצאות אלה היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל (ור' בג"צ 891/05 ע"א 2617/00
תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא -משרד התעשיה והמסחר, תק-על 2005(2) 4087). על הטוען להוצאות להוכיח את שיעורן בפועל, לא רק על ידי פירוט ההוצאות אלא גם ע"י הצגת אסמכתאות הולמות לתשלומן בפועל.
בענייננו, וביחס לעיקרן של ההוצאות, אין כל צורך להידרש להלכות אלה. בית המשפט, בפסק דינו, קבע מפורשות את שכרו של העד שפירא (סך 2,000 ש"ח), ולפיכך זה אינו טעון שומה או קבלה. כן קבע כי הוצאות המבקשים בגין תוכניות מדידה שהוגשו לבית המשפט ישולמו ע"י המשיבים. משכך, אין להידרש במסגרת הבקשה שלפני לטענות המשיבים ככל שאלה מתייחסות לעצם זכאותם של המבקשים להוצאות אלה, אלא אך לאלה המתייחסות לשיעורן ולהוכחתן על פי קבלות. בהתאם, משנקבעה בגוף פסק הדין חלוקת ההוצאות בין המשיבים לבין עצמם (60-40), אין הרשם, במסגרת בקשה לשומת הוצאות, רשאי לעשות חלוקה מחודשת, בפרט כאשר המשיב מס' 4 לא נתן הסכמתו לכך.
אם כן, בית המשפט קבע את רשימת ההוצאות שישולמו (אף שזו איננה רשימה סגורה), ולגבי הוצאות אלה יש לקבוע אך את שיעורן. ביחס להוצאות שלא קבע, על המבקשים להוכיח הן את נחיצותן והן את שיעורן.
משהוצגו קבלות ביחס לכל התשלומים למודד אדרעי וביחס לאגרת הוצאת נסחי רישום, על המשיבים לשלם למבקשים את כל ההוצאות שנמנו בבקשה, על פי הקבלות שהוצגו, למעט ההוצאה בגין אגרת מידע לעירית ירושלים, שהוצאה בשנת 99, ובאין תצהיר לא הוכח כי הוצאה לצורך ניהול התביעה.
למותר לציין כי ההוצאות ישולמו בהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה של כל הוצאה על פי הקבלות שהוצגו.
מזכירות בית המשפט
תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ו (16 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
__________________
ג. כנפי-שטייניץ, שופטת
רשמת בית המשפט המחוזי